מנתח פלסטי

פרופ' מיכאל לואיס, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קרדיף, הציג בכנס השנתי של החברה הבריטית לפסיכולוגיה תוצאות מחקרו לגבי ההשפעות האנטי דכאוניות של הזרקות הבוטוליניום טוקסין.

המחקר כלל 25 מטופלות שעברו טיפולי יופי. 12 מהן קבלו זריקות בוטוליניום טוקסין ו-13 הנותרות צורות פילינג ומילוי שונות.

לאחר שבועיים נתבקשו המטופלות למלא שאלון יעודי אודות מצב רוחן לפני ואחרי הטיפול. התוצאות הצביעו על מובהקות ברורה - פחות מצבי חרדה ודכאון בקבוצת הבוטוליניום טוקסין.

לדברי פרופ' לואיס, בהשוואה לתופעות הלוואי של תרופות אנטי דכאוניות, תופעת הלוואי היחידה שבוטוליניום טוקסין עשוי להותיר היא פנים חלקות מקמטים וצעיורת יותר.

ד"ר פינצ, רופא עור נשיא קליניקת ChevyChase Md, ערך ניסוי דומה עם צפיה בהטבה משמעותית ב-14 מתוך 14 מטופלות. הוא קובע כי אין זה טיפול קבוע וסופי ויש לחדשו אחת ל-3 חודשים בטרם יחזרו סימני הדכאון.

פרופ' לואיס מסכים לקביעה ומוסיף כי כנראה תקופת ההשפעה של הבוטוליניום טוקסין מאפשרת למח לצאת מהדכאון לחזור לנורמליות.

כנגד, מעלה השערה שונה ד"ר יהודית גרובר מהולנד על סמך מחקרה. 30 מתנדבים ומתנדבות נחשפו לתמונות מזוויעות במיוחד. לחלק, הותר להביע רגשות כמו: הלם, גועל, בחילה, תדהמה, חרדה וכו' בעוד שחלק אחר מהקבוצה ניצטווה לשמור על ארשת קפואה ולהמנע מהבעת רגשות (פני פוקר).

לאחר מכן, בבדיקת תפישת העולם של המשתתפים, נמצא כי בקבוצה שלא הורשתה להביע רגשות התפישה היתה שלילית ושהעולם מקום גרוע.

ד"ר גרובר טוענת במסקנותיה כי אומנם הדחקת רגשות הוא דבר שאנו עושים מרצוננו יום יום על מנת להראות מנומסים, אך שיתוק שרירים, לדבריה, המונע הבעת רגשות אלה בצורה ממושכת, עלול להוביל לדכאון.

אינני יודע מי צודק. לדעתי, זהו רק קצה חוט שיש לבדקו בסריות גדולות יותר, לאורך זמן ובמרכזים גדולים ובעלי מוניטין.