חיפוש מידע מרפאה
חפש
אסותא אופטיק

ניתוח לשינוי מין


משפחה, חברים וצרות אחרות

 
מאת: עדי רונן
יום ראשון, 21 באוגוסט, 2011

קטגוריה: ניתוח פלסטי

אחרי שעדי רונן השתחרר מהצבא, הוא הבין שיש אפשרויות רפואיות שיהפכו אותו לגבר. על הפגישה עם ד"ר וולף, השיחות הגורליות עם האם והחברים, וגם על דנה אינטרנשיונל

כולם היו בטוחים שאני אשאר בקבע ושאתקדם בסולם הדרגות, כי הייתי מצטיין. אבל לי האזרחות רק חיכתה.

ב-1998, בדיוק בזמן שהשתחררתי, זכתה דנה אינטרנשיונל בארוויזיון, ואז הבנתי שיש פיתרון, שיש עוד מישהי כמוני. דנה הייתה בשבילי אייקון. היא ייצגה את המדינה, אבל אני הרגשתי שהיא גם מדברת בשמי. הבנתי שיש גם פיתרון רפואי לבעיה שלי.

מאחרי הקלעים חקרתי וצברתי מידע בנושא הניתוחים לשינוי מין. בגיל 24 יצאתי לאזרחות והבנתי שאפשר לעבור ניתוחים מסוג זה בתל השומר. בנוסף נודע לי שאם עוברים ועדה, אחרי מעקב של שנתיים המדינה מממנת את הניתוח.

פגישה גורלית

הפרוצדורה הקריטית הייתה בניית איבר מין גברי ולא רק כריתת השד, שהיא קלה יותר מבחינה ניתוחית. החלטתי לעשות את כל הטיפולים באופן פרטי, גם אם ניתן לעבור אותם במימון המדינה. לכן גם היה לי חשוב לבחור ברופא המתאים. ראיתי בעיתון מודעה של מנתח פלסטי בשם ד"ר יורם וולף. הייתה שם תמונה שלו ושל חזה נשי מעשה ידיו, וחשבתי לעצמי שרק מי שיכול להבין אסתטיקה ברמה הזו יכול להיות רגיש למצב שלי. באותה התקופה התייעצתי גם עם המרכז לייעוץ למיניות, והם קישרו ביני לבין ד”ר וולף. הייעוץ עם המרכז לייעוץ למיניות יחד עם הפגישה עם ד”ר וולף גרמו לי להבין שיש עוד אנשים חוץ ממני ומדנה. הלכתי לרופא ולמרכז כדי להבין שאני שפוי, להביא אישור או “פתק מהרופא”.

חזרתי לבית בצפון והייתי מוכן לקראת האנשים שאין להם מושג מה התהליך שאני עובר. לקחתי את אימא שלי לשיחה. בפוסט הראשון בבלוג סיפרתי לכם על הפעם הראשונה בה קיבלתי מחזור. אמא שלי נכנסה אז לחדר שלי והייתה שמחה מאוד מזה שקיבלתי מחזור. כשראיתי אותה מאושרת, התחלתי לבכות. לקח לה 20 דקות להבין שאני לא בוכה בגלל שמישהו פגע בי או פצע אותי. כשהיא הבינה מה עובר עלי, ושאני מאשים את אלוהים בזה שקיבלתי מחזור והופך להיות אשה, היא חיבקה אותי חיבוק חזק ואמרה לי להיות מה שאני רוצה, ושהיא תמיד תישאר אימא. "אם תהיה בנאדם טוב", היא אמרה, "כולם יאהבו אותך".

עכשיו, כשחזרתי מהמרכז, לקחתי אותה לסלון וניסיתי להזכיר לה את הסיפור ההוא. שאלתי אותה אם היא תישאר אימא שלי כמו שהבטיחה. התשובה של אמא שלי הייתה פשוטה: "אני מעדיפה בן חי ולא בת מתה".

עדיף בן חי: עדי רונן בהרצאה (צילום: צביקה גולדשטיין)

לא נפלו מהכיסא

התחלתי לחשוף גם בפני חברים מהעבר ומההווה את הנושא - ואף אחד לא נפל מהכיסא. במשך השנים הסתבר שהם הסתכלו מהצד וחשבו שאני לסבית בארון, למרות שמעולם לא אמרתי שאני נמשך לנשים. הייתי סוג של א-מיני - מאוד מנותק. לא ידעתי מה זה הומו או לסבית, כי זה לא נאמר אצלנו. רק בצבא קלטתי את זה כשמישהו קרא לי "הומו". אני מצידי אמרתי לו "תודה!", כי חשבתי שאם הוא קרא לי הומו, זה אומר שהוא חשב שאני גבר ביולוגי. ככל שחשפתי יותר גם הרגשתי טוב יותר, ולשמחתי הכל עבר חלק.

בפרק הבא: אהבה בחדר הכושר.

הבלוג בחסות מרפאת ד"ר יורם וולף, מבכירי הפלסטיקאים בישראל.

תגובות פייסבוק



רשימת התגובות
הוספת תגובה
לא נמצאו תגובות

פוסטים קודמים
 

פוסטים אחרונים
ניתוח לשינוי מין

קטגוריות