ניתוח הגדלת חזה

לקחו אותי לחדר התאוששות ואז כבר התחלתי להרגיש את הלחץ בחזה. חבשו אותי סביב החזה עם תחבושת אלסטית, זה מאד לוחץ ומקשה לנשום. ידעתי שזה יכאב, אבל זה עדיין לא מנע ממני לבקש מהאחות משהו נגד כאבים מהר מאוד. האחות נתנה לי מייד את משככי הכאבים והסבירה לי שעכשיו נותנים לי אינפוזיה להחזרת הנוזלים לגוף.

אבא שלי ישב לצידי ושאל אותי איך היה ומה אני מרגישה, אבל היה לי קשה לדבר אז אמרתי לו שאני רוצה קצת לנוח כי לוחץ לי נורא בחזה. גם רעדתי מקור אז שמו עלי 3 שמיכות. זה השלב שבו הייתי אמורה לשאול את עצמי למה הייתי צריכה לעבור את הכאבים האלה, אם הניתוח היה שווה את זה, אבל כנראה שאצלי השלב הזה ממש לא תופס. וכל מה שחשבתי עליו זה שלאט- לאט אני אתאושש והכאב יפחת.

ואכן אחרי שעה בערך האינפוזיה הסתיימה וחשתי הרבה יותר טוב. התיישבתי על הכורסא, חזרתי לחייך ולהתבדח עם אבי. אני זוכרת שאבא שלי אמר לי "וואו איזה הבדלים, כיף לראות שאת חוזרת לעצמך". האחיות התייחסו אלי מאוד יפה ובעדינות והביאו לי תה ועוגיות. התהלכתי קצת במסדרון לראות שהכול בסדר, חתמתי על מסמך שחרור ונסענו הביתה.

אבא שלי נסע לאט כל הדרך ונמנע כמה שיותר מקפיצת בכביש. למזלי הכביש היה די ריק וזה הקל עלי את הנסיעה. הגעתי לביתה של אימי על מנת שתטפל בי לאחר הניתוח, כמובן שהיא פינקה אותי כמו שרק אימא יודעת לפנק , אבל שאלה אותי: "נו היה שווה לך לעבור את כל זה ?!" אמרתי לה: "אימא, הייתי עוברת את זה שוב פעם מהתחלה גם 3 פעמים, עד כדי כך רציתי לעבור הגדלת חזה".

בעלי הגיע עם הבנות ושאל לשלומי, אמרתי שקצת כואב - אבל יעבור. הבנות המקסימות שלי חיבקו ונישקו אותי, התגעגעתי אליהן כל כך, הבת הגדולה שלי מייד הפציצה אותי בצרור שאלות, השתדלתי לענות לה על כולן.

חיכיתי כבר שיעברו 24 שעות על מנת שאוכל להסיר את התחבושות ולראות את התוצאה, וואו איך הייתי סקרנית לראות את הציצים החדשים שלי. אבל אין מה לעשות, נצטרך לחכות למחר בסבלנות. אימי סדרה לי את המיטה ושכבתי לישון על הגב, כי אין אופציה אחרת, גם לזה נצטרך להתרגל מעכשיו... הצלחתי לישון כי הייתי מאוד חלשה ועייפה. למחרת בבוקר הגר היועצת התקשרה לשאול לשלומי ועודדה אותי שמעכשיו ככל שיעברו השעות הכאב רק יחלש. שמחתי לשמוע וסיכמנו שנדבר לאחר הורדת התחבושות.

השלב הכי מרגש מבחינתי הגיע למחרת - אני יכולה להוריד את התחבושות! אימי המקסימה עזרה לי והורדנו יחד את התחבושת לאט ובזהירות, שתינו הסתכלו במראה ואמרנו ביחד "וואו". המראה היה נפלא ולמרות שעברו רק 24 שעות מהניתוח והחזה עדיין לא קיבל את צורתו הסופית, הוא כבר נראה כל כך יפה ואסתטי.

תחושת הלחץ בחזה כבר נעלמה כשהתחבושת הוסרה וזאת הייתה הקלה עצומה. לבשתי את חזיית הספורט שקניתי לפני הניתוח, חזייה נוחה, בלי ברזלים ובלי ריפוד. חזרתי להיות "נורמאלית" והתחושה היתה טובה וקלילה, לא חשתי כאבים חזקים חוץ מאי נוחות כשאני משנה תנוחה (ישיבה, שכיבה, עמידה), אבל ידעתי שזה גם משהו זמני שיחלוף בימים הקרובים. אחרי שעתיים הייתי חייבת שוב להציץ על הציצים החדשים שלי והם כבר נראו הרבה יותר יפים, כמעט מושלמים. אין מילים שיתארו את ההרגשה הנפלאה הזאת, את האושר והסיפוק הגדול לראות את הגוף שלי עם החזה המושלם הזה כשהוא שלי וחלק בלתי נפרד ממני.

אורי מוסקונה התקשר לשאול לשלומי ומייד אמרתי לו שאני מאוד מרוצה מהתוצאה ושייצא מאוד מאוד מאוד יפה. גם הגר המדהימה התקשרה ומייד שיתפתי אותה בכל מה שאני מרגישה. הגר, כמו תמיד, עודדה אותי שמעכשיו כל רגע שיחלוף רק ישפר את ההרגשה שלי ויפחית את הכאב.

אני כבר מחכה שיעברו עוד כמה שבועות ואוכל לראות את החזה שלי כמו שהוא אמור להיראות. כמובן שאעדכן גם אתכם!