מנתח פלסטי

עקב המבנה האנטומי הפשוט של התנוך ,שאינו מכיל כל אמצעי תמיכה כמו שריר,סחוס או חותלת (פסיה ),לעיתים התנוך המתוקן,אינו מסוגל לעמוד בלחצים והכובד התמידיים של העגילים,או עקב משיכה פתאומית ( לעיתים זה מסרק ,או הנכד שנמשך לזהב - ומושך... ).

בגליון דצמבר, של עתון האיגוד האמריקני לכירורגיה פלסטית -

PRS=PLASTIC AND RECONSTRUCTIVE SURGERY

מציעים שני מנתחים פלסטיים הודיים :צ'נדרה וגרוואל שיטה העשויה לדבריהם לפתור מחד את בעיית התמיכה (ע"י החדרת שתל סחוס שניטל מהאפרכסת ) ומאידך גיסא,לאפשר חירור מיידי של נקב העגיל,כך שהמנותחת ,שוב לגירסתם עוזבת את חדר הניתוח, עם פגם מתוקן ועגיליה עליה .

המאמר הזה,גורם לי להרים גבה ?

1. כיצד אין המחברים מביאים כל נתונים של הצלחה ,בסדרה כלשהיא ?

2.ידוע שהסחוס בעל אספקת דם גרועה מאד, השתלתו וחירורו עלולים לגרום לזיהום והתנמקות,

3.מה הברנט הגדול לענוד את העגילים מיידית ?וזאת תוך הפעלת כובד ולחץ על פצע מתרפא?

רוצה לומר :אל תקפצו על עגלה שלא עברה טסט .

אנו משתמשים כבר שנים רבות בטכניקות מוכחות ומבוססות ,משתדלים להימנע מחירור קו הצלקת ,תוך יצירת נקב חדש בסמוך מאד אליו (כעבור שבועיים -חודש ) וחיזוק רקמת התנוך ע"י חוטי תמיכה מיוחדים מסיליקון, או חומרים מאושרים אחרים ,ובהצלחה רבה .

קראו נא גם את הפוסט שלי מ-22 ליוני 2009 . במיוחד, תשובתי לסממית בתגובות .