ניתוח אף

בשתי השיטות הקיימות לצורך ניתוח אף, יוצר הכירורג במהלך ההליך רווח בין העור ובין העצם והסחוס של האף, על מנת לאפשר גישה אל העצם והסחוס, בכדי שיוכל לפסלם לצורה הרצויה ע"י הוספה, הורדה, שבירה, שיוף או הזזה של עצם, סחוס ורקמות. בתום הליך הפיסול משיב הכירורג את העור למקומו. לרוב נעשה שימוש בתפרים מסיסים, כך שאין צורך בהוצאת תפרים לאחר הליך זה. בשתי השיטות ניתוח אף פתוח וכן ניתוח אף סגור, הכירורג יוצר למעשה רווח בין הסחוס והעצם לבין העור וההבדל בין השיטות (פרט למיקום החתכים והצלקות) הוא גודל הרווח אותו יוצר המנתח. בשיטה הפתוחה המנתח מרים את העור ומפריד אותו ממסגרת האף, ואילו בשיטה הסגורה המנתח אינו מרים את העור מעל מסגרת האף אלא יוצר הפרדה ורווח מינוריים בין העור לסחוס והעצם ועובד דרך רווח זה באמצעות מכשירים זעירים.

בתום ההליך שמים על האף סד (לרוב עשוי גבס) שמטרתו לקבע את צורת האף החדשה, ברוב המקרים, לאחר ניתוח אף שמים גם טמפונים בנחיריים וזאת על מנת לספוג דם ולייצב את מבנה האף.


למדריכים נוספים בנושא ניתוח פלסטי