הזעה

1

הזעת יתר כללית היא הזעה בחלקי הגוף השונים ונגרמת בעיקר בגלל תופעות אשר קשורות באופן עקיף או נילווה למנגנון הזעה בגופינו:

• משקל עודף – שכבת השומן המאסיבית מקשה על הגוף לאבד חום.

• גידולים ממאירים.

• מחלות עור, מחלות נוירולוגיות, בעיות הנובעות מחוסר איזון הורמונאלי או משינויים הורמונאליים כמו גיל המעבר אצל נשים המלווה בגלי חום.

• הפרשה מוגברת של אדרנלין אשר גורמת לגוף לעבוד במצב של היפר וליצר עודף חום המצריך ויסות מאסיבי באמצעות זיעה.

• בעיות הקשורות לבלוטת התריס – מחסור בסוכר, חילוף חומרים מהיר במיוחד הגורם לפליטת חום מוגברת ובעקבותיה הזעה.

לצורך טיפול בהזעת יתר כללית יש להתמקד בבעיה המסוימת המאפיינת את אותה הזעה. למשל, הזעת יתר הנגרמת עקב משקל עודף תיפתר אם וכאשר אותו אדם יחליט להפחית ממשקלו. העזה הנגרמת כתוצאה מחוסר איזון הורמונאלי תיפתר כאשר המטופל יקבל טיפול שישפר את מאזן ההורמונים בגופו.

הזעת יתר ראשונית או ממקודת הינה הזעה אשר מתרחשת בדרך כלל באיבר או במספר איברים ספציפיים בלבד. הזעה ראשונית נפוצה יותר מהזעת יתר כללית, והנתונים מראים שסובלים ממנה כ- 5 אחוזים מכלל האוכלוסייה. סוג זה של הזעת יתר אינו קשור לתופעות חיצוניות (חום וכיוצ"ב) ונגרם בעיקר כתוצאה מהתרגשות, חרדה ולחץ.

הזעת יתר ראשונית קשורה לתהליך אשר מתקיים במערכת העצבים. הנוירוטרנסמיטרים (חומרים כימיים המשדרים למערכת העצבים) מאותתים לתאים הנמצאים בקצותיהם של העצבים הסימפתטיים (העצבים האחראים על הגברת כמות הזיעה ברגעי חרדה והתרגשות), להפריש כמות משמעותית של חומר המכונה אצטילכולין. כאשר אצטילכולין מופיע בכמויות גדולות בקרבת בלוטות הזיעה, מתחיל ייצור זיעה מאסיבי. התוצאה – הזעה או יותר נכון הזעת יתר. בכשליש מהמקרים הזעת יתר מתגלה כתופעה תורשתית.

הזעת יתר ראשונית מתרכזת במספר אזורים מרכזיים ומופיעה בשלבים שונים במהלך חייו של האדם: הזעת יתר בכפות הידיים והרגליים התופעה מתחילה כבר בגילאים מוקדמים מאוד, הזעה בבתי השחי בגיל העשרה ובפנים בעשור הרביעי או החמישי לחיו של האדם. הזעה בבתי השחי היא הנפוצה ביותר (50 אחוז) ואחריה עוקבים הזעת יתר בכפות הידיים והרגליים (35 אחוז) ובפנים (15 אחוז). מקומות נוספים בהם יכולה להתעורר הזעה מוגברת: הישבן, המפשעות, באזור המחשוף ובגב.