קנדידה אלביקנס

כאמור, קנדידה אלביקנס מצויה במספר מקומות בגוף. במצב נורמלי קנדידה אינה מורגשת, ובוודאי אינה גורמת לבעיות רפואיות. אלא שפטריית קנדידה אלבינקס, כמו פטריות רבות, נוטה להתפרש כאשר היא חשה בנוח. בתקופות שגשוג משנה יחידת הקנדידה את המבנה שלה, מכפילה את תאיה ומתפשטת לאזורים נרחבים. ישנם מספר גורמים עיקריים שיכולים לגרום לקנדידה אלבינקס להתרבות עד כדי גרימת נזקים לגוף:
1. החלשת המערכת החיסונית – הגורם הראשי להתרבות יתר של קנדידה אלביקנס. לקנדידה ולחיידקים הטובים מצע משותף, וכאשר אחד מהם נחלש השני מתרבה באופן מופרז. מתן אנטיביוטיקה הוא אחת הסיבות הנפוצות להתפתחות קנדידה אלביקנס, כיוון שהוא מחליש מאוד את החיידקים שאחראים להילחם בה.
2. מחלות כרוניות – מחלות כמו לופוס (זאבת), סוכרת, סרטן ואיידס מורידות את תפקוד מערכת החיסון בצורה דרסטית, ואינן מאפשרות לגוף להילחם בהתפשטות הקנדידה בצורה מספקת.
3. ריבוי בצריכת סוכרים פשוטים ושמרים – שני החומרים הפופולריים כ"כ בבישול המערבי הם בני הברית הטבעיים של קנדידה, ומסייעים לא מעט להתבססותה בגוף.
4. העברת המחלה מאדם לאדם – מדובר בדרך נפוצה פחות ממה שנהוג לחשוב, אולם גם לגורם ההדבקה יש תפקיד מסוים בהפצת קנדידה אלביקנס. דרכי ההדבקה הנפוצות ביותר הן יחסי מין, ישיבה על אסלה נגועה או שימוש בחפצים שנגעו בפטריה, כמו גרביים משומשים או מגבת מלוכלכת.

רבים מאנשי המקצוע העוסקים בקנדידה מאמינים כי יש קשר הדוק בין מצב נפשי רעוע, בעיקר לחץ ומתח גבוהים מהרגיל, ובין התפרצות קנדידה אלביקנס. טענה זו היא בעיקר נחלתם של מרפאים אלטרנטיביים וטבעיים, ואינה מקובלת במלואה על כל הרופאים הקונבנציונליים.

בחלק גדול מהמקרים, התרבות יתר של קנדידה גורמת לתופעות מקומיות באזור ההתפשטות. תופעת הלוואי הנפוצה ביותר הנגרמת מקנדידה היא דלקת בנרתיק, מצב המוכר כמעט לכל אישה בוגרת. קנדידה אלביקנס בנרתיק גורמת לגירוד, צריבה, אודם ונפיחות, כמו גם לריבוי הפרשות. עוד פגעים הנגרמים מריבוי יתר של קנדידה הם פצעים כואבים בחלל הפה (אפטות), זיהומים מוגלתיים בציפורניים או בעיניים, פגיעה במעי או בקיבה (המתבטאת לא פעם בכאבי בטן, בשלשולים או בגזים) ועוד. חלק מן הפטריות המפורסמות באמצעות הרגליים נגרמות גם הן מפטריית קנדידה אלבינקס. במקרים חמורים במיוחד, בהם הקנדידה אינה מטופלת, היא עלולה לפגוע במערכת החיסונית עד כדי סכנה לסרטן או למחלה אוטו-אימונית אחרת.

אם אתם סובלים מאחת או יותר מן התופעות שהוזכרו בסעיף הקודם, כדאי לפנות לאבחון מסודר של קנדידה אלביקנס. האבחון נעשה באמצעות משטח וגינלי, בדיקת צואה או בדיקת דם, הכל בהתאם למקום ההתפרצות של הפטריה.