הרמת מצח

ה- Endotine, הידוע גם כ- Endotine Forehead או כשתל המצח האנדוטיני, הומצא על ידי חברת "קואפט" האמריקנית. הוא חולל מהפכה בניתוחי הרמת מצח וגבות כשהפך אותם לפשוטים, מהירים, טובים ונוחים יותר, וכיום הוא השיטה הנפוצה ביותר בניתוחי מצח, ואף מחליף לעיתים לחלוטין את ניתוח העפעפיים, הפופולרי בשל פשטותו ומהירותו.

ניתוחים פלסטיים לצורך הרמת מצח בשיטת ה- Endotine יכול להתבצע בשתי דרכים:

השיטה האנדוסקופית – בשיטה זו מצלמה קטנה מוחדרת על אנדוסקופ אל העור בעזרת מספר חתכים קטנים (1-2 ס"מ). חתכים אלו ממוקמים מאחורי קו השיער. דרך המצלמה רואה המנתח את השרירים והרקמות מאחורי העור, ומחדיר מכשיר נוסף באמצעותו הוא מרים, מזיז או משנה רקמות עור ושרירים על פי הצורך. לאחר התאמה מדויקת של מבנה הפנים מוחדר שתל ה- Endotine המרים ומייצב את הגבות והמצח בגובה האופטימאלי שנבחר. שתל זה בהליכי הרמת מצח, הנקרא גם שתל קיבוע, הוא מנגנון חדשני שאינו מצריך תפרים כלל.

הניתוח המסורתי – שיטה זו מערבת חיתוך, אך בימינו שיטה זו של הרמת מצח חדשנית ופשוטה יותר מבעבר – חתך קטן מעל לקו השיער הטבעי, דרכו המנתח מייצב את הרקמות, מסיר עור מיותר או את חלקי השרירים הגורמים לקמטים וקווי זעף, ומחדיר את שתל ה- Endotine אשר בעזרתו הוא מרים ומייצב את הגבות והמצח בגובה האופטימאלי שנבחר. לאחר מכן, באמצעות תפרים זעירים, החתך נסגר. ההבדל בין השיטה הישנה לשיטה זו היא שהחתכים קטנים יותר, וההליך עדין יותר. לפני הניתוח, יבדוק המנתח האם קו השיער יוכל להסתיר לחלוטין את התפרים, כשיקול חשוב בהכנה לניתוח הרמת מצח.

מנתח פלסטי מתאים את סוג הניתוח של הרמת מצח וגבות על פי המטופל, רגישותו וסוג הרקמות והשרירים שלו. בעיקרון, השיטה האנדוסקופית (החדישה יותר) מומלצת, כיוון שההתאוששות ממנה מהירה יותר, תחושת הגירוד והקרקפת הרדומה מתפוגגות במהירות והמטופל חוזר במהרה לתפקוד יומיומי. לעיתים, במידת הצורך, מבצע המנתח שילוב של שתי הטכניקות. על כל פנים, שתל ה- Endotine נמס עם הזמן כמו סוכרזית בכוס קפה (וגם בו אין קלוריות), ומהווה בעצם שתל להליך הרמת מצח שאינו מורגש כלל בקרקפת, מבפנים או מבחוץ.