התקרחות

התשובה לשאלה האם נפתח קרחת או נסבול התקרחות קיימת כבר במטען הגנטי שלנו, הקובע האם השיער הגדל בקודקוד ומעל המצח יהיה רגיש להורמון DHT, שנוצר כתוצאה מפעילות יתר של אנזים 5 אלפא רדוקטאז, או לא. במידה וכן, תהליך נשירה של השיער עד לכדי התקרחות הינם בלתי נמנעים. פעילות ההורמון תביא בסופו של דבר להתנוונות זקיק השערה ולנשירתו. השערות הגדלות בעורף ובצידי הראש אינן רגישות להורמון זה ולכן אינן נושרות.

אובדן שיער יכול גם לנבוע מלחץ, טראומה, חוסר איזון הורמונאלי, מחסור בברזל, אבץ או ב – b12, תופעות שרצוי לאבחן ע"י בדיקה מעבדתית טרם מחליטים על טיפול נגד התקרחות מכל סוג שהוא.

קיימות מספר שיטות לטיפול במצב של התקרחות כאשר המקובלת והיעילה שבהן היא השתלת שיער. במסגרת ההשתלה מועברות שיערות ממקום אחד בראשו של המטופל, שם קיים ריכוז גבוה של שיערות, למקום אחר על ראשו בו חל דילול. למעשה, כמות השיער על ראשו של הפציינט נותרת כשהייתה כאשר השינוי היחיד הוא בפיזורו על הראש. ריכוזים גבוהים של שיער אפשר למצוא בעיקר באזור העורף והצדעים, שמהם מועבר שיער לקדמת ולמרכז הראש, שם קיימת נטייה להידלדלות, התקרחות והתפתחות קרחת. 'תרומת שיער' יכולה לעבור מאותו אדם לעצמו בלבד.

מועמדים פוטנציאלים לטיפול נגד התקרחות באמצעות השתלות שיער צריכים להיות מעל גיל 25, בעלי שיער סמיך בעורפם ובצדעיהם שיאפשר תרומה לשטחים בהם יש שיער דליל המעיד על התקרחות. עדיף שהמטופל יהיה במצב התקרחות מתקדם יחסית על מנת שלא תחול עוד נסיגה לאחר השתלת השיער שתשנה את מראהו. מאחר וכך, עדיף לא לבצע השתלת שיער בגיל מוקדם מדי. עם זאת, ניתן לבצע את השתלה גם בשלבים מוקדמים של התקרחות והתפתחות קרחת תוך נטילת סיכון שאזורים נוספים ימשיכו להדלדל.

סיכויי ההצלחה של השתלת שיער לטיפול נגד התקרחות גוברים ככל שהשיער סמיך מקורזל וכהה יותר. מלבד אנשים בעלי קרחת, הפרוצדורה מתאימה גם לאנשים שאיבדו שיער כתוצאה מכוויה, ממתיחת פנים או ממחלה שגורמת לאובדן שיער חלקי. את הפרוצדורה ניתן לבצע גם במקרים של אובדן שיער בגבות או בריסים.