"זה שמישהו החליט שאם הוא יזריק פחות ובמספר פעמים, זה לא אומר שזה לא מסוכן". "אין היום אף מחקר מדעי שמראה שיש ממש בטענה הזו. מי קובע מה מרווח הזמן בין הזרקה להזרקה, וכמה אפשר להזריק. זה שמשהו החליט, זה יפה מאוד. בשטח אין לזה שום תמיכה מדעית ורפואית".
ואז יש את הבחורה המסכנה שרשמה ושאלה את ד"ר ברוכין,
עברתי עבוי שפתיים באמצעות סיליקון נוזלי לפני מספר שנים.
הפעולה נעשתה בהדרגה ובמקצעיות.
אין בעיה מיוחדת עם השפתיים - כלאמר אין גושים או אסימטריה או משהו כזה- מלבד העובדה שאני מאוד לא מרוצה מהמראה שלהן , כי עם הגיל (אני בת 49)עור הפנים נהיה יותר רפוי ולכן השפתיים נראות גדולות יותר- כלאמר המראה אינו כמו בזמן ההזרקה.
האם ישנה דרך להוציא\להמיס\לנתח את השפתיים בכדי להוציא חלק מכמות הסיליקון.
השפתיים המקוריות שלי לא היו דקות ופשוט רציתי מראה יותר חושני - וכעת מתחרטת.
אז ד"ר ברוכין ענה לה:
היי ליאל
לדאבוני לא איש בשורות אנוכי .
הרחקת סיליקון נוזלי ,או אחר, לאחר עיבוי שפתיים ,הוא כאב ראש גדול הן למטופלת והן למנתח הפלסטי .
בארץ משום מה ,לא נאסר השימוש בסיליקון לעיבוי שפתיים , בעוד שה-FDA האמריקני אוסר .
עד כמה שידוע לי ,מעט מאד משתמשים בו בארץ .
הסיליקון בכל מצבי הצבירה שלו ,,עמיד מאד בפני פירוק זו מעלתו וגם מגרעתו , כי לשם פירוקו נדרשות חומצות חזקות או ממיסים אורגניים חזקים כמו דיכלורומתן , חומרים אלה מסוכנים והרסניים לרקמת השפה העדינה ולעצביה .
הדרך היחידה ה"שימושית" : הרחקה כירורגית, אך זו מסירה חלקי רקמה עם הסיליקון על כל המשתמע , לאחר מכן , עלול להדרש הניתוח /ים נוסף/ים כמו הפשלת ריקמה מחלל הפה כלפי חוץ ,עם השתלת שומן וכו'
גם אלה פרוצדורות לא בטוחות ומסוכנות .
אז טוב שיש רופאים כאלה עם איכפתיות וחבל בשבילה רק ואחרות.
האם הכתבה נכונה ד"ר?סיליקון
החוק ברארצות הברית
