כשהייתי בן 15 וחצי שקלתי 140 קילו. אולי תתפלאו, אבל דווקא נולדתי פג, ובמשקל של 1.5 ק"ג! בביקור אצל רופא בעקבות מחלה הוא שאל אותי "על הדרך" מה עם המשקל. אמרתי לו שאני לא יודע מה לעשות, ואחרי שישבנו יחד וחשבנו הגענו להחלטה: אני אעבור ניתוח לקיצור קיבה באמצעות טבעת. הרופא כמובן שלח אותי לבדיקות, אותן ביצעתי ואת כל מה שכרוך בדבר.
את הירידה שלי, כ-50 ק"ג, ירדתי במשך שנה וקצת. לאחר הירידה נוצרו לי מלא עודפי עור שפשוט לא יכולתי לחיות איתם, וכמובן שחשבתי על מתיחת בטן. הגעתי שוב לרופא, והוא החליט לשלוח אותי לפלסטיקאי של קופת-החולים להתייעצות. לאחר התייעצות זאת שלחו אותי לבית חולים ציבורי. לאחר בדיקות ודיבור עם המנתח הוחלט לבצע מתיחה של הבטן, שלאחריה הדרך אל ה"אושר" שתמיד חיכיתי לו נראתה לי קצרה מתמיד!
עברתי בדיקות וצילומים ולאחר מכן חיכיתי לתור המיוחל. כשהגיעה השעה נכנסתי למחלקה, שם קיבלה אותי המזכירה. הוציאו לי מדבקות והורידו אותי לחדר ניתוח. נתנו לי הרדמה ו...הופ... הייתי אחרי. כל הניתוח לקח סה"כ 7 שעות. כמובן שחשבתי: "זהו, הכל נגמר", ושבבוקר אני הולך הביתה... אז זהו, שטעיתי.
לאחר 24 שעות התחלתי להרגיש לא טוב, ונוצרו אצלי קשיי נשימה. לאחר בדיקה הוחלט להוריד אותי לבדיקת CT, בה מצאו שיש לי קרישי דם בחלל הבטן. ממש נלחצו מזה בבית החולים, כי זה יכול לגרום לתסחיף ריאתי. הורידו אותי מהר-מהר לחדר ניתוח, הרדימו אותי לעוד שלוש שעות וביצעו שטיפות של המקום וכל מה שצריך. לאחר עוד שלוש שעות העלו אותי ליחידה לטיפול נמרץ במצב לא טוב. לאחר שלושה ימים ביחידה לטיפול נמרץ וקבלת 2-3 מנות דם הועברתי למחלקה, ומשם שוחררתי הביתה, אבל זה עוד לא כל הסיפור!
