בשנים הראשונות לחיי הייתי ילד שתמיד מוקף בבנות. כבן רביעי לאחר שלוש בנות, הרגשתי נוח בסביבתן גם בגן הילדים. למעשה, הרגשתי כבת לכל דבר. ההבנה שאני שונה, הגיעה רק בשנים הראשונות של בית הספר. הייתי ילד רגיש ועדין והתחברתי רק לבנות ולא מצאתי שפה משותפת עם הבנים בסביבתי, שנהגו להקניט אותי ולהציק לי. ילדים לא תמיד ידעו איך "לאכול אותי" והחלו להתרחק ממני. משחק ה"הישרדות" החברתי לימד אותי עם הזמן להתאים את התנהגותי למה שחשבתי שמצופה ממני כבן. למדתי להסתיר את מי שהרגשתי שאני באמת. במילים אחרות, נכנסתי לארון. אך כמה שלא ניסיתי להסתיר, עדיין הרגשתי "עוף מוזר" בחברת ילדים אחרים, וככל שניסיתי להסתיר את מי שאני יותר, כך הרגשתי פחות ופחות נוח בחברת אחרים. במשך מספר שנים קשות בילדות, חברתי הטובה ביותר ואשת סודי הייתה ונשארה אחותי. חברים אחרים, כמעט ולא היו לי.
ככל שהתבגרתי הבלבול שלי רק הלך וגבר. בגיל ההתבגרות הבנתי שאני נער שנמשך לגברים. האמנתי שאני הומו, ואחרי התחבטות עמוקה וקושי עצום בחרתי לשתף בכך את אחותי. אחותי, שהכירה אותי יותר מכל אדם אחר, לא התרגשה וגם לא הופתעה ולי ירדה אבן עצומה מהלב.
ההודאה בפניה אחותי הייתה תחילתו של תהליך ממושך של יציאה מהארון. היא אפשרה לי להמשיך ולחקור לעומק את זהותי ומיניותי. נכנסתי לפורומים באינטרנט. התחברתי לקהילת בני נוער להט"בי מקומית אשר קיימה מפגשים שבועיים. הרגשתי כמי שנפתחו לי העיניים. גיליתי שמיניות היא עניין נזיל הרבה יותר ממה שחשבתי עד כה.
עד אותה התקופה בכלל לא הכרתי את עולם המושגים – טרנסקסואל, טרנסג'נדר, ג'נדרקוויר ועוד. אבל מרגע שהתוודאתי אליו הרגשתי שכל חלקי הפזל התחברו. לראשונה יכולתי להגדיר את עצמי, כפי שהרגשתי שאני מבפנים, במילה אחת – טרנסקסואל. טרנסקסואל הוא מי שמרגיש שיש חוסר התאמה מבחינה ביולוגית לתחושת הזהות המגדרית שלו. זוהי תחושה כאילו חלה איזו טעות איומה! כאילו היית אמור להוולד כמשהו אחד אבל נולדת כמשהו אחר. כך בדיוק הרגשתי כל השנים רק שלא הייתה לי את היכולת לבטא את זה.
בשלב ההוא, עדיין לא סיפרתי להורי, והחשש מהתגובה שלהם היה גדול. במיוחד התגובה של אבי, אשר כבר בגיל ההתבגרות לא היינו קרובים במיוחד והרגשתי שאכזבתי אותי כשלא עמדתי בציפיותיו ממני כבן.
בעצת אחותי, החלטתי לספר ליתר בני המשפחה. תחילה לאימי, בהמשך לשתי אחיותי הגדולות ולבסוף, מלווה בחששות גדולים, לאבי. על אף ההלם הראשוני (כמה שלהדחקה יש יכולות מדהימות) אמי התעשתה מהר והבטיחה כי היא אוהבת אותי ושכל רצונה לראות אותי מאושר. לאבי, לעומת זאת, היה קשה יותר לקבל את זה שלא מדובר במשהו חולף. אבל לאחר תקופה קצרה של התאבלות על הבן שאבד, הוא קיבל ותמך.
בימים ההם דנה אינטרנשיונל פרצה לתודעה ואני התוודאתי לראשונה על האפשרות לעבור ניתוח לשינוי מין. עוד לא חשבתי על כך ברצינות אבל בהחלט התחלתי להשתעשע עם הרעיון.
