חוויות ניתוח שינוי מין

שלום, קוראים לי מישל, אבל מי שמכיר אותי מילדות, מכיר אותי בשם אחר – מאור. אני אישה מוצלחת מאד בתחומה, שלמה עם עצמה, חברותית, אוהבת ואהובה על ידי משפחתה ומכריה. אבל לא תמיד הייתי אישה שחיה עם עצמה בשלום. למעשה, לא תמיד הייתי אישה, ז"א נולדתי כזכר, אך מעולם לא הרגשתי כזכר. אני אישה טרנסקסואלית, עברתי ניתוח לשינוי מין כי הטבע עשה איתי טעות ונולדתי למין הלא נכון.

כילד הייתי ילד מתוק ושברירי שאוהב לשחק עם הברביות של אחותו הרבה יותר ממכוניות, כדורים או רובי צעצוע. ילד שנכנס להיסטריה בכל פעם שלקחו אותו להסתפר, כשמה שהוא הכי רצה בעולם זה שיער ארוך וגולש כמו שיש לילדה הכי יפה בגן. ילד שהבין בשלב מוקדם בחייו שהוא שונה מהבנים האחרים שמסביבו. ילד, שעוד לפני שהבין בעצמו מה לא בסדר איתו, כבר ידע שיש דברים שהוא צריך ללמוד להסתיר, כמו הפשיטות על ארון הבגדים של אחיותיו כשאין אף אחד בסביבה ואת המחשבות על כך שהוא רוצה להיות נסיכה כשיהיה גדול.

מרגע שאנחנו נולדים, מרגילים אותנו להתנהג בצורה מסויימת, כזאת שתואמת את המוסכמות החברתיות המשקפות את המין הביולוגי שלנו. תחשבו על זה, את הבנות מלבישים תמיד בורוד ואת הבנים בכחול. את הבנות מרגילים לשחק עם בובות ואת הבנים עם כדורים או מכוניות. את הבנות שולחים לחוגי ריקוד ואת הבנים לג'ודו. זוהי התנהגות כל כך מושרשת שהיא נראית לנו טבעית ולמעשה בונה מערך שלם של ציפיות מהרך הקטן לגבי מעמדו ותפקידו בחברה כבת/בן.

נולדתי כבן רביעי אחרי שלוש אחיות. כך שאתם בטח יכולים לתאר לעצמכם את השמחה של ההורים שלי, במיוחד השמחה שהייתה לאבא שלי, שלמרות האהבה הגדולה לאחיותי, כל כך קיווה לבן שירש את שמו. בילדות קיבלתי המון תשומת לב מבני משפחתי בתור בן הזקונים והבן היחיד במשפחה. בשנים הראשונות אף אחד לא ייחס תשומת לב מיוחדת לרצון שלי ללבוש דווקא את החצאיות של אחותי, הגדולה ממני בשנה אחת, על פני הבגדים שלי עצמי. את כל הצעצועים "הגבריים" שהרעיפו עלי, זנחתי די מהר. לא מצאתי בהם כל עניין והעדפתי לשחק בבובות של האחיות שלי. הרגשתי שאני בת מגיל מאוד קטן, אולי אפילו מאז שאני זוכרת את עצמי. בכלל לא הרגשתי שיש הבדל ביני לבין אחיותי. הדימיון החיצוני ביני לבין אחותי, הצעירה מבין השלוש, באותן השנים לצד הנטייה שלי לגנוב את בגדיה (עד עצם היום הזה) גרמו לרבים לחשוב שאנו תאומות כשהסתובבנו יחד ברחוב. הורי, כאמור, לא התרגשו במיוחד. הרי יש לו שלוש אחיות, הם חשבו לעצמם, ברור שתהיה לכך השפעה על התנהגותו. בתקופה ההיא הם עוד האמינו בתמימותם שזה יעבור לי.

קוראים לי מישל ואני טאנסג'נדרית. נולדתי כבן ולאחר שנים של הבשלה, הבנתי את מה שאמא שלי הבינה עוד הרבה לפני, שעד שלא אשלים את המהפך ואעבור ניתוח לשינוי מין ובכך אהפוך לאישה בכל רמ"ח איברי, לא אהיה מאושרת. כמוני יש עוד רבים ואנחנו אנשים רגילים לכל דבר. יש בנינו עורכי דין, רופאים מנתחים, פוליטיקאים, אמנים ועוד.

בפרקים הבאים אספר את סיפורי. אפרט את השתלשלות האירועים שהביאו אותי עד הלום ועל התהליך שעברתי. אין ספק שהאנושות התקדמה שנות אור בדורות האחרונים בכל מה שקשור בקבלת האחר ובהבנתה כי מגדר הוא אינו מושג שחור או לבן – או שאתה גבר או שאת אישה – אלא קשת רחבה של זהויות. ועדיין יש לא מעט בורות בעולם. אני מקווה שאוכל לשפוך קצת אור על התהליך המורכב הכרוך בשינוי המין והחיבור שהוא נועד ליצור בין המגדר הביולוגי שלי לבין התפיסה הפנימית שלי את עצמי כאישה.