כשהגעתי לגיל 40, התחלתי לשים לב שכל בוקר כשאני מסתכלת במראה, הגבות שלי נראות כאילו הן נופלות למטה יותר ויותר, לעומת שאר הפנים שלי שנשארות מתוחות וצעירות יחסית. זה גרם לי להיראות זקנה, זועפת וקודרת, מראה שבכלל לא מתאים לאופי שלי. אחרי שבררתי אצל חברות, גיליתי שיש ניתוח שנקרא הרמת גבות, אבל פחדתי ממנו ומהאפשרות שבסופו יהיה לי מראה מתוח מדי. החלטתי לא להסתכן בניתוח כזה, אבל כשהגבות שלי המשיכו לרדת למטה החלטתי ללכת לרופא להתייעצות.
הרופא הסביר לי על התהליך של הרמת גבות אנדוסקופית שהיא פולשנית הרבה פחות מהניתוח הרגיל. הוא הסביר לי שהוא משתמש במצלמה קטנה, וזה מצמצם משמעותית את מספר החתכים שצריך לעשות בשביל הניתוח. הרופא גם אמר לי שכמעט ואין תופעות לוואי בהליך. החלטתי שזה ההליך שאני רוצה לעבור וקבעתי תאריך.
הניתוח כולו לקח שעה וחצי ובמהלכו הייתי תחת הרדמה מקומית בלבד. כשהתעוררתי מהניתוח הרגשתי כאב, אבל לא מאוד חזק, באזור המצח והפנים. הכאב נמשך עוד כמה ימים לאחר הניתוח ואז הפסיק. אחרי הניתוח הייתה לי גם נפיחות ורגישות בכל האזור –תחושת עקצוץ או נימול, ולה לקח קצת יותר זמן לעבור- בערך שבועיים. טיפלתי בכל אלו בעזרת כדורים רגילים לשיכוך כאבים ובעזרת תחבושות קרות ששמתי על המצח. בלילה הראשון הלכתי לישון עם 3 כריות, בשביל להגביה את הראש, הרופא אמר שזה אמור לזרז את ההחלמה מהניתוח.
אחרי הניתוח הראש שלי היה חבוש, ואת התחבושות הורידו לי בהדרגה בימים שלאחר מכן. בנוסף, כל פעם שביקרתי במרפאה הורידו לי חלק מהתפרים, עד שכולם ירדו. הרופא אמר לי לא לעשות פעילות פיזית מאומצת אבל חוץ מזה יכולתי לעשות כל דבר.
אני מרוצה מאוד מאיך שאני נראית עכשיו ומרגישה שהפנים שלי נראות צעירות ומתוחות יותר, בדיוק כמו שרציתי. כנראה שלא רק אני חושבת ככה כי אני לא מפסיקה לקבל מחמאות... חשוב לי גם לומר שאומנם נשארו לי כמה צלקות קטנות מהניתוח, אבל הן מוסתרות מתחת לשיער, ככה שאף אחד לא יכול לראות אותן. אני מגלה את ה'סוד' בלי בושה לכל מי ששואלת, כי אני מקווה שהשיטה הזאת תוכל להועיל לכמה שיותר אנשים כמו שהועילה לי.
