את ההחלטה לעבור ניתוח הגדלת חזה קיבלתי סופית בגיל 17, בתמיכת הורי, לאחר ששקלתי את הנושא במשך כמה שנים. במשך כל השנים הללו העובדה שיש לי חזה קטן הפריעה לי מאוד בחיי היום יום, בעיקר מבחינה חברתית. את הניתוח עברתי אצל רופא פרטי שקיבלנו עליו הרבה המלצות ושמענו עליו הרבה דברים טובים. הלכתי אליו לפגישת ייעוץ, ומפאת גילי הצעיר היו לו המון שאלות בנוגע לסיבה המניעה אותי לעבור ניתוח בגיל כה צעיר.
כשהרופא שם לב שמדובר בנושא שחשבתי וביררתי עליו הרבה, הוא העיף מבט בחזה שלי, שאל לציפיות שלי, שיתף אותי בצפי שלו, וכבר באותה פגישה קבענו תאריך לניתוח. לפני הניתוח מאוד חששתי, יותר מהתוצאות ופחות מהניתוח עצמו ומההרדמה הכללית, כנראה שבגיל 17 ישנה פחות מודעות לנושא של ניתוח בהרדמה מאשר בגיל מבוגר יותר.
את הניתוח עברתי לאחר כחצי שנה בגיל 17 וחצי, סיפרתי רק לכמה חברות קרובות ולמשפחה כמובן. הגעתי למרפאה בבוקר, לא פחדתי או נלחצתי בכלל, באתי עם חיוך וקיבלו אותי בחיוך. נכנסתי למשרדו של הרופא המנתח לבושה בחלוק, והוא שירטט עליי בלורד כל מיני עיגולים וקווים. אחרי כחצי שעה נכנסתי לחדר הניתוח, הפשיטו אותי והכינו אותי לניתוח, התבדחתי עם הרופא המרדים וזה הדבר האחרון שאני זוכרת מלפני הניתוח.
כשהתעוררתי שעה אחרי, ציפתה לי קבלת פנים מחוייכת מצוות הרופאים והאחיות במרפאה שהיו מאוד נחמדים לאורך כל התהליך. הצצתי לכיוון החזה בחוסר סבלנות, אבל הייתי חבושה ולא יכולתי לזוז ככה שלא ראיתי יותר מדי. כבר בשעות אחה"צ שיחררו אותי הביתה, לא סבלתי מכאבים קשים, אך לא יכולתי להזיז את ידיי והגב קצת כאב. הימים שלאחר הניתוח עברו בסדר, ללא כאבים קשים, אך הייתי זקוקה לעזרה מאמא כמעט בהכל, אם זה להתלבש, להתקלח, להסתרק, להחליף את התחבושות, ואפילו ללכת לעשות פיפי. כל יום שעבר הרגשתי טוב יותר, הידיים השתחררו לאט לאט ומרחב התנועה שלהן הלך וגדל. שבוע מיום הניתוח כבר יצאתי לטייל עם חברות.
בכל הנוגע לתוצאות עצמן, אני מוכרחה לציין שבשבוע הראשון די חששתי, החזה שלי נראה נפוח, עומד מדי וחסר כל תנועה. אך ככל שהשבועות חלפו הוא קיבל צורה, בדיוק כמו שהרופא אמר לי. כבר מההתחלה הרגשתי כאילו הוא היה שם תמיד, ושכחתי איך נראיתי לפני הניתוח.
היום אני כמעט 5 שנים אחרי, החזה שלי מרגיש לי הכי טבעי בעולם, למרות שאם נוגעים בו, הוא לא מרגיש לגמרי כמו חזה טבעי. התגובות שקיבלתי מאנשים היו מדהימות ומפרגנות. אני שמחה שעברתי את הניתוח, הוא שינה בי המון ולא רק חיצונית. אם הייתי צריכה, הייתי עוברת את זה שוב מבלי להסס לרגע.
