כבר מהתיכון, גודלו של החזה שלי היה דבר שהעסיק אותי והטריד אותי מאוד. אומנם לא הייתי שטוחה לגמרי, אך בהחלט הייתי רחוקה מלהיות בעלת חזה שופע. בתיכון עדיין לא חשבתי על הגדלת חזה, אך ככל שהזמן חלף וראיתי שהנושא ממשיך להציק לי, והוא אינו איזו גחמה של נערה מתבגרת, המחשבה להגדיל את החזה התחזקה אצלי יותר ויותר. בקיץ כמובן היה לי הכי קשה, הייתי הולכת עם חברותיי לים, כל אחת הציגה חזה לתפארת, ורק אני נותרתי מבוישת עם בגד ים מידה B שגם אותו בקושי הצלחתי למלא...
אומנם מצאתי כמובן את מי שאהב אותי גם ככה, וגם התחתנתי, אך המחשבות הטורדניות על גודלו של החזה המשיכו. לבסוף, החלטתי שבשביל ההרגשה שלי שווה לי לעבור את ההליך, והתחלתי לברר על הניתוח ועל העלויות שלו. בעלי אומנם חשב שממש אין צורך, אך כיוון שהוא ידע שזה מאוד חשוב לי ומאוד מטריד אותי, הוא תמך בי לכל אורך הדרך. לאחר ברורים לא מעטים באינטרנט, ופגישה עם מספר כירורגים, החלטתי על המקום שהיה בעיניי האמין והטוב ביותר. מאוד חששתי כיוון שבכל זאת מדובר בהרדמה כללית ובניתוח, אבל הרצון להיכנס לחדר הניתוח עם חזה קטן, ולצאת עם חזה גדול יותר, גבר על החששות.
לפני הניתוח נפגשתי עם הרופא והסברתי לו איזה גודל של חזה אני רוצה (לא פמלה אנדרסון, אבל בהחלט משהו עם נוכחות...). הוא הסביר לי שישנם סוגים שונים של שתלים שמשפיעים על הצורה הסופית של החזה, ולבסוף בחרנו את השתל שהכי יתאים למה שרציתי- חזה עגול ומוצק, לא גבוה או זקור יותר מדי. משהו במראה טבעי... הניתוח נערך בהרדמה כללית, וכשהתעוררתי ממנו הייתי עם חזיית ספורט ששמרה על החזה קצת מהודק, שלא יהיו יותר מדי תזוזות. היו לי קצת כאבים, אך נתנו לי משככי כאבים שעזרו לי.
תקופת ההתאוששות שלאחר הניתוח היתה די קשה, במיוחד בגלל כל המגבלות שהיו, לדוגמא: הייתי צריכה להסתובב כל הזמן עם חזיית ספורט מיוחדת, ואפילו לישון אתה- לא ממש נוח... היו לי כאבים, במיוחד כשעשיתי תנועות חדות עם הידיים. לא יכולתי לישון על הבטן (בשביל שלא יהיה לחץ על השדיים), ומכיוון שזו התנוחה שאני רגילה לישון בה, כל פעם הייתי מתעוררת ומוצאת שאני שוכבת על הבטן ושהתעוררתי בגלל שכואב לי. חוץ מזה, הייתי צריכה לעשות מעיין עיסוי לחזה פעמיים ביום בשביל שלא תיווצר צלקת בתוך השד.
בנוגע לחלק הכי מעניין- המראה של החזה, בהתחלה הייתי מאוכזבת מהצורה ומהגודל, אך מראש הכירורג הסביר לי שלא להתייחס למראה של החזה בהתחלה, כי הוא יהיה מאוד נפוח וזו לא תהיה הצורה הסופית שלו. אחרי חודשיים בערך כבר הייתי מאוד מרוצה, החזה שלי התעצב וכבר נראה פחות או יותר כמו שהוא נראה היום, שנתיים אחרי הניתוח. בהתחלה, קצת התפדחתי. דיי מוזר להגיע בפעם הראשונה עם החזה החדש לארוחה משפחתית עם כל הדודות...
אני יכולה לסכם ולומר שבסופו של דבר אני מאוד מרוצה מההחלטה ומהתוצאות, וגם בעלי, שלא היה ממש בעד בהתחלה, נהנה גם הוא מהתוצאות... לאחר הניתוח הייתי צריכה לעשות שינויים גדולים במלתחה, וזה גם היה חלק מהכיף. התחלתי לקנות חולצות סקסיות יותר ועם מחשופים נדיבים שהתאימו לחזה השופע. היום אני הולכת לים בכיף, ומרגישה חופשייה ונשית הרבה יותר. לכל בחורה שגודלו של החזה שלה מטריד אותה הייתי ממליצה לקרוא על הנושא, ולשוחח על כך עם בחורות שעברו את הניתוח. אני מאוד מרוצה ושמחה שעשיתי את הניתוח, כל הפרופורציות של הגוף שלי השתנו לטובה, ואם הייתי צריכה, הייתי מחליטה שוב פעם בדיוק את אותה ההחלטה.
אז שיהיה לכולן בהצלחה!
