אני וחברתי מימי התיכון חלקנו מאז תחילת ההתפתחות המינית שלנו את אותה הבעיה – חזה גדול מדי. תמיד הקדמנו את יתר הילדות בכיתה, וכשהגענו לממדי החזה הסופיים שלנו – גם את רוב הנשים בעולם... שתינו סבלנו מתחושת כבדות וסרבול שהצטרפו לחזה הגדול שלנו, ונהגנו להתלונן זו בפני זו על האופציות המעטות והיקרות מאוד שקיימות, בכל פעם שרצינו לחדש קצת את המלתחה התחתונה או לקנות בגד ים חדש.
לבסוף, חברתי הייתה הראשונה מבינינו שהעיזה ועשתה מעשה – ניתוח הקטנת חזה. כמובן שביקשתי דיווח מפורט על כל שלב ושלב, איך זה מרגיש ומה עושים. היא סיפרה לי שהניתוח כאב מאוד ושההחלמה לא קלה, ולכן נרתעתי ממנו בתחילה. אלא שבקיץ שאחריו, כשהיא הסתובבה מאושרת בבגד-ים יפה ולי התחילו כאבי-גב, שקלתי את הנושא שנית.
הלכתי לייעוץ אצל הרופא שניתח את חברתי, אך הגישה שלו לא התאימה לי ומצאתי לי מנתח אחר. גם הוא סיפר לי על הסיכונים, אך הוסיף כי הוא מודע מאוד לבעיית הצלקות ועושה כל שביכולתו למזער אותן. כמו כן הוא הסביר לי בפירוט מה הצעדים הנחוצים לשמירה על תוצאות ניתוח מקסימאליות: להימנע מכל סחיבת חפצים למשך חודש וחצי לאחר הניתוח וללבוש חזיית תמיכה מיוחדת. היסודיות שלו הרגיעה אותי מאוד, וגם התמונות של המטופלות האחרונות שלו, שהצלקות שלהן לא בלטו לעין כלל. גם השיחה הטלפונית עם אותן מטופלות והמחמאות שהן הרעיפו עליו חיזקה אצלי את ההחלטה שהאיש הזה הוא שינתח אותי.
ביום הניתוח התרגשתי מאוד. במהלך הניתוח הייתי תחת הרדמה ל-6 שעות וביליתי את הלילה בהשגחה במרכז הרפואי. גם את היומיים הבאים העברתי בעיקר בשינה –על הגב כמובן. היה די קשה להימנע מלהרים דברים כבדים – כולל האחיינית שלי שבאה לבקר ורגילה לקפוץ עליי... אבל התרגלתי ואפילו נהניתי מהמנוחה. חברתי תמכה בי מאוד ועזרה לי אפילו במטלות קטנות כמו הברשת השיער והתלבשות.
הכאבים נמשכו כשבוע וחצי אחרי הניתוח והיו חזקים אמנם, אך לא בלתי-נסבלים, ומשככי הכאבים עוד שיפרו את המצב. אחרי שבועיים חזרתי לביקורת והרופא הסיר את התפרים. בשלב זה גם הרגשתי יותר טוב והייתי מוגבלת פחות – יכולתי להתקלח תחת זרם רגיל, להזיז יותר את הידיים והייתי פחות עייפה. לאחר הסרת התפרים התחלתי להשתמש ביריעות סיליקון מיוחדות, שבנוסף לחזייה האלסטית אמורים להקטין את הצלקות ולזרז את הריפוי.
אחרי חודש וחצי התפקוד שלי חזר להיות כמעט רגיל, פרט לרגישות קלה באזור. החזה החדש גרם לי להרבה נחת וכל תחושת הכובד נעלמה. המוטיבציה שלי לפעילות גופנית גברה ונהניתי לרוץ בלי שמשהו יקפוץ לי מקדימה כל הזמן... קיבלתי מחמאות רבות על המראה החדש שלי ונהניתי לספר לאנשים על הניתוח. למרות ההפחדות, התחושה שלי בפטמות ובשדיים עצמם לא נפגמה כלל. אני ממליצה בחום לכל מי ששוקלת לעבור את הניתוח לא להתפשר על מנתח, ולברר היטב מה הניסיון שלו, מה ההכשרה שלו ומה הטכניקות שהוא עובד בהן. אל תתעצלו וחפשו מידע גם בעצמכן, שתוכל להיות לכן ביקורת על מה שאומרים לכן.
אני אוהבת את המראה החדש שלי ואת הקלילות שאני מרגישה איתו, ואני חושבת שאני יכולה לומר, בלי להגזים, שההחלטה להקטין את החזה הייתה אחת מהמוצלחות ומהחשובות בחיי.
