יישור שיניים ללא גשר מתחלק למתקנים נשלפים שקופים ולמתקנים נשלפים לא-שקופים. בדרך כלל, המתקנים שאינם שקופים מתאימים בעיקר למתבגרים וכטיפול תומך למיישרים קבועים, שמודבקים על השן. המתקנים השקופים לעומת זאת הם פיתרון אסתטי ליישור שיניים, עבור מבוגרים שמעוניינים במתקן בלתי נראה.
המועמדים לעבור יישור שיניים ללא גשר הם בעיקר אלו שמעוניינים בפיתרון בלתי נראה ליישור שיניים. אין ספק שהמחיר משחק כאן תפקיד: מתקנים שקופים נשלפים יקרים יותר מ'גשרים' למיניהם - אותם סמכים (טבעות, ברזלים או ריבועים בשמותיהם העממיים) שמחוברים בקביעות לשיניים ודרכם מושחל חוט ברזל. מי שמעוניין ביישור שיניים בלתי נראה יכול לשקול לא רק מתקנים שקופים נשלפים אלא גם סמכים פנימיים (גשר פנימי) שמודבקים על השיניים מצידן האחורי. בכל מקרה התייעצות עם הרופא המטפל תתן מושג האם המועמד מתאים לטיפול כזה, וכמה זמן צפוי הטיפול להמשך.
יישור שיניים ללא גשר מוגבל, בדומה לשיטות אחרות של יישור שיניים למבוגרים, על ידי מחלות חניכיים לא מטופלות, לסת נסוגה מדי או עצמות רכות וכן היגיינת פה לקויה ובריאות כללית לא תקינה של הפה. כל אלה עשויים לגרום לפסילת המועמד לטיפול או להפוך את הטיפול למורכב יותר, יקר יותר או ארוך יותר.
בשיטת יישור שיניים ללא גשר יש צורך בהכנה של קשתית, מעין מתקן שקוף ונשלף בהתאמה אישית שנקרא גם איניביזליין, על שם החברה המייצרת אותו. לאחר לקיחת הטבעת שיניים של המטופל במרפאה, נשלחת ההטבעה למעבדות החברה בארה"ב, שם מחושבת זווית השיניים הנוכחית והזווית הרצויה אליה יש להגיע בסיום הטיפול. את שינוי הזווית מתרגמים אנשי המעבדה לסט של קשתיות שקופות, שכל אחת קרובה מעט יותר לזווית השיניים הרצויה. בביקור השני במרפאת השיניים מולבשת הקשתית הראשונה, בביקור השלישי – הקשתית השניה, וכך הלאה, עד סיום הטיפול. כל החלפת קשתית מלווה בתחושת לחץ על השיניים שנמשכת יום-יומיים.
יישור שיניים ללא גשר הוא כאמור גם שיטה לתמיכה במתקני יישור אחרים ולשימור תוצאות של יישור שיניים. במקרים כאלה, רסן שנלבש בלילה משמש כטיפול משלים או תומך לסמכים (גשר) שמותקנים על השיניים, או פלטה נשלפת משמשת לאחר סיום טיפול בעזרת סמכים, כדי לשמר את תוצאותיו. שיטות אלו נפוצות בעיקר ביישור שיניים לילדים ואינן קשורות ליישור שקוף ללא גשר.
התוצאות שמתקבלות בסיום טיפול יישור שיניים ללא גשר דומות מאוד לתוצאות יישור שיניים בעזרת גשר. השיניים מתיישרות, מסתדרות זו לצד זו, ובמידה שהיה מדובר בשיניים בולטות כלפי חוץ הן נסוגות פנימה. גם בעיות סגר (סגירת הפה בלעיסה) או רווחים לא רצויים בין השיניים עשויות להפתר בשיטת יישור שיניים ללא גשר.
הסיכון העיקרי בביצוע יישור שיניים ללא גשר נוגע לאנשים עם רגישות בחניכיים או בלסת. לא מדובר על רגישות זמנית אלא על מחלת חניכיים כרונית, על לסתות חלשות ועצמות רכות, דלקת חניכיים במצב מתקדם וכן בריאות פה כללית שאינה תקינה. אנשים אלו יהיו רגישים יותר ללחץ שמפעיל מתקן יישור השיניים הנשלף, והדבר עלול להסתיים באובדן של שיניים. סיכונים מעין אלה נמנעים בטיפול אחראי, וכאשר נעשית התערבות של פריודונט או מומחה פה ולסת בקביעת תכנית הטיפול.
תופעות לוואי נוספות של הטיפול נוגעות בעיקר להרגלים יומיומיים – יישור שיניים ללא גשר מצריך הקפדה גבוהה מאוד על היגיינת פה: צחצוח שיניים בתום כל ארוחה (ניתן לצורך כך להסיר את המתקן), שטיפה קבועה במי פה מתאימים והמנעות ממשקאות חמים מדי שעלולים לעוות את צורת הקשתית.