נסו להתחבר אל התמונה הבאה: טיול ביום אביבי יפהפה, נופים עוצרי נשימה, חברתך פוסעת לצדך מאושרת... מדהים, לא? עכשיו תארו לעצמכם ששכחתם את המשקפיים בבית, או שהם נשברו בזמן טיפוס על הסלע הגדול בתחילת המסלול. קצת מקלקל את היום המושלם הזה, נכון?!
חברים – משקפיים בעיניי זאת נכות, גם אם למדתם לחיות איתם בשלום, והתרגלתם לראות אותם על פרצופו של כל אדם רביעי בסביבתכם. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר במכשיר קטן ועדין, שבלעדיו חייכם אינם חיים. אדם שזקוק למשקפיים כל היום על מנת לבצע כל פעולה, פשוטו כמשמעו -מושבת ללא האביזר הזה, ויישאר על תקן 'עיוור' עד שתגיע חלופה כזו או אחרת.
כמובן שישנו גם ההיבט האסתטי: בני אדם לרוב לא אוהבים להרכיב משקפיים מפני ש"זה לא מתאים לי", "זה לא יפה", "לא נוח לי!" וכו'. בנוסף, צריך להקפיד להגיע לאופטומטריסט לבדיקה תקופתית, לרענן את המסגרת המיושנת באחת עדכנית ואופנתית, ועוד ועוד עוד.... ומי שבוחר למצוא פתרון בדמות עדשות מגע נאלץ להשלים עם התעסקות מטרידה ויקרה, ותמיד לקחת בחשבון גם את הציוד הנלווה (תמיסות, טיפות עיניים וכד').
אני מרכיב משקפיים מכיתה ג', סובל מהלכלוך שמצטבר עליהם במהלך היום ומקשה על הראיה, מאי הנוחות כשמחפשים תנוחת מרגוע על הספה מול הטלוויזיה והכרית הנוחה בדיוק נתקעת במשקפיים ואי אפשר לראות כלום, מהנסיונות הבלתי אפשריים לעשות ספורט כי הזיעה גורמת להם להחליק ממני והלאה, וכמובן מחוסר הביטחון של "מישקפופר" ו-"אבו-ארבע". ונסו אתם להסיר/להרכיב עדשות בעיצומה של סערת חול במדבר בערבו של טיול ג'יפים, או להתעורר אחרי תנומה קלה ברכבת או באוטובוס עם העפעפיים דבוקים לעיניים מפני שהתייבשו העדשות.
אני החלטתי שחיי הבוגרים לא יסובו סביב תמיסות לעדשות מגע וחששות בנוגע לעמידות המסגרת החדשה שלי לכדורסל שיעוף לי לפרצוף במהלך משחק עם חברים בשבת, מה גם שלא יכולתי לתאר לעצמי שירות צבאי קרבי בתנאים הללו. פשוט לא.
בגיל 17 וחצי התייצבתי אצל אחד מהמומחים בתחום, וביקשתי ממנו להסיר מחוטמי את 'כיסא הגלגלים' שלי לאלתר. אל אותו רופא הגעתי לאחר סקר שוק קצר, ובירור אצל מכרים, משפחה, וחברים קרובים, שהיו מרוצים מהליכים דומים שעברו אצלו. אומנם אותו רופא לא היה זול במיוחד, אך בסוגיית זו לא היו לי לבטים – כאשר מדובר בעיניים שלך, לך אל הטוב ביותר, גם אם תצטרך לשלם לו עוד כמה מאות שקלים – בכל מקרה זהו סכום שהיית שורף על תמיסות, מסגרות, וכד' לאורך השנים הבאות... חששותיי טרם ההגעה למרפאה מובנים מאליהם: אומנם כרגע אני זקוק לחתיכת זכוכית על-מנת לראות היטב, אך אני אכן רואה היטב בעזרת אותה זכוכית! מה יקרה אם יסתבכו הענינים? האם ה"הימור" הזה כדאי? הרי מדובר באיבר כל-כך רגיש, כל-כך חיוני...
זה הזמן לחזור 4 פיסקאות למעלה, לקרוא שוב, ולהבין מדוע היום אני כותב על החוויה הזאת בדיעבד... אני נותחתי בשנת 2001, ולמעשה אני זוכר כי אחת מפגישותיי עם הד"ר במרפאתו לאחר הניתוח, פגישה שמטרתה היתה לוודא שהעין מחלימה כמצופה, התרחשה ב-11 לספטמבר, בדיוק כאשר ב-CNN שידרו את ארוע נפילת התאומים – הייתי בטוח בתחילה שהניתוח נכשל כשלון חרוץ... בשנת 2001 הייתה טכנולוגיה ישנה יחסית לימינו, ואני הייתי יחסית צעיר, דבר שלמיטב הבנתי לרוב אינו מומלץ, אך בדיקותיו של הד"ר קבעו כי אני כשיר לניתוח.
התהליך מתחיל בפגישה ראשונה עם הד"ר בקליניקה, פגישה שמטרתה לקבוע האם אתה מועמד לגיטימי לניתוח. ניתוח הסרת משקפיים בלייזר במהותו מבוצע ע"י קרן לייזר שמשייפת את קרנית העין עפ"י פרופיל ממוחשב, כך שתותאם לתצורה בה העין רואה היטב ללא עדשות חיצוניות (משקפיים). הפגישה הראשונה קובעת אם הקרנית עבה מספיק כדי שניתן יהיה לשייף אותה, ואצל רוב האנשים אכן זה המצב.
מכאן הדרך פשוטה – המזכירה הנחמדה קובעת לך תור לניתוח לשבוע-שבועיים הקרובים (אולי בימינו רשימת הממתינים ארוכה יותר עקב הביקוש ההולך וגדל), אתה מגיע, מפקיד את עינייך בידי הצוות המיומן למשך כ-45 דקות, במהלכן מרדימים את אזור העיניים מקומית, והלייזר עושה את שלו בדייקנות, זריזות וללא כאבים. אי אפשר לתאר במילים את התחושה של הרגע בו אתה מתרומם למצב ישיבה והד"ר מבקש ממך לומר לו מה מורה השעון שעל הקיר מולך – ואתה מסוגל לומר!! כעבור 30 דקות מרגע זה אתה כבר באוטו, בדרך אל חיים חדשים.
לאחר הניתוח ראיתי מעין הילה לבנה סביב כל דבר שהסתכלתי עליו, במיוחד סביב אורות, הסבירו לי שהילה זו היא כתוצאה מההחלמה של העין מהחיתוך שבוצע על-גביה. בנוסף, היתה תקופה של כ-3-4 שבועות בן הרגשתי מעט יובש בעיניים, ותקופה נוספת באותו אורך לערך שבה המוח מתרגל ל"עדשה" החדשה, ובעצם לומד לראות כמו שצריך. נאמר לי כי שמירה על סטריליות והיגיינה היא קריטית מרגע הניתוח לתקופה של כ-5 שבועות, לכן יש להימנע מביצוע פעילויות ספורט (זיעה) או רחצה בים – בהחלט גזירות שניתן לעמוד בהן.
כאמור, אי אפשר להשוות את החיים לפני ואחרי הניתוח. לוקח יומיים-שלושה להפטר מהמנהג הקבוע של חיפוש המשקפיים על הארונית שעל-יד המיטה עם הקימה בבוקר, אבל לאחר מכן תופתעו לגלות כמה מהר שוכחים שאי פעם לא ראיתם פרפקט. היום, מספר שנים לאחר הניתוח, אני רואה מצוין, שמח וגאה בהחלטתי לעבור את הניתוח דאז. אני קורא לכל מי שמתחבר לתחושות שלי בנוגע למגבלות המשקפיים והעדשות לצאת ולהסיר אותם בהקדם! גם הנטל הכלכלי שווה כל אגורה שחוקה. באחריות!
למידע נוסף על הסרת משקפיים בלייזר.
