לפני 4 שנים עברתי ניתוח לייזר לתיקון הראייה. לא אומר שלפני הניתוח היו לי חיים לא טובים, או שהצורך בהרכבת משקפיים גרם לי למשברים או דיכאונות, אך ההתעסקות הבלתי פוסקת במשקפיים בחיי היומיום בהחלט היוותה מטרד עבורי, בעיקר בזמן עיסוק בספורט או רחיצה בים, המשקפיים תמיד היוו גורם שדורש התחשבות, אחריות ותכנון מראש. האם להיכנס לים עם המשקפיים או בלי? להיכנס בלי ולהשאיר אותם סתם כך על החוף?? האם להביא משקפי שמש בנוסף למשקפי ראיה? או שאולי בכלל לבוא רק עם משקפי שמש אופטיות? מצד שני, כבר מחשיך מוקדם ולא מתחשק לי להסתובב עם משקפי שמש ב 20:00 בערב כמו טמבל.
לכן, כשהשתחררתי מהצבא, כחלק מחגיגת תחושת החרות החדשה החלטתי להיפטר מרוצחי הספונטניות אחת ולתמיד, והתחלתי לחפש מכון שעוסק בתחום הסרת משקפיים בלייזר. לאחר סקירה מקיפה באינטרנט ושיחות מרובות עם חברים ומשפחה, הגעתי למכון שעשה עלי רושם אמין וגם הציע מחירים שהיו סבירים בעיניי. תחילה עברתי בדיקות התאמה לניתוח, שבסיומן התברר לי שעקב נתונים ספציפיים של עיניי, לא אוכל לעבור את הניתוח במכונה שיש לאותו מכון, כיוון שהיא לא מתאימה לטיפול שהייתי צריך.
המשכתי לחפש ולבסוף מצאתי מכון הסרת משקפיים שהפעיל ציוד מתקדם יותר אשר התאים לצרכיי, ושם עברתי את הניתוח. בשלב זה כדאי לציין, שבהרבה אתרי אינטרנט של מכונים העוסקים בתחום ישנו פירוט של המכשירים השונים עמם הם עובדים. המכון בו עברתי את הניתוח עשה מההתחלה רושם מאוד מקצועי ואמין, ואנשיו עברו איתי על כל שלבי הניתוח, הסיכונים, הסטטיסטיקות וכל מה שצריך לדעת. כמובן שערכו לי גם את כל הבדיקות המקדימות הדרושות.
לפני הניתוח הייתי קצת לחוץ, אך תחושת הסיפוק הפוטנציאלית שדמיינתי עזרה לי להתמודד עם הלחץ. בזמן הניתוח הייתי ער לחלוטין, ובממוצע נראה לי שנעשתה עבודה של דקה אחת(!) על כל עין. היה רק רגע אחד מפחיד שבו, כפי שהכינו אותי- איבדתי את היכולת לראות למשך כ 30 שניות, אך גם את זה עברתי בשלום.
כ - 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר הניתוח, יצאתי ממנו עם ראיה מושלמת! היה קצת טשטוש בראיה שעבר תוך יומיים, וכעבור מספר ימים כבר מצאתי את עצמי שוכח שאי פעם הרכבתי משקפיים. לא ניתן לתאר את תחושת האושר בזמן הנהיגה, שחייה בבריכה, או סתם זיהוי של פרצופי חבריי מרחוק, ללא צורך בשימוש ביכולת המופלאה של זיהוי אנשים על פי קווי מתאר, אותה פיתחתי במשך השנים.
כיום, כ- 4 שנים אחרי הניתוח, איני מרכיב משקפיים ביומיום, אך לנהיגה ולקולנוע כן, זאת משום שכנראה עברתי את הניתוח ללא המתנה מספקת להתייצבות המספר (כשעברתי את הניתוח הייתי בן 23 ועברה רק שנה אחת שבה המספר שלי לא גדל), אך ברוב המקומות שבהם הייתי הדרישה המינימאלית היא אכן שנה אחת שבה המספר יציב. יחד עם זאת, ליקוי הראיה שלי כיום הוא מזערי ביותר לעומת מה שהיה לפני הניתוח, ואוכל לומר בלב שלם שהניתוח היה החלטה חכמה שנגמרה בתוצאות מספקות ביותר.
כאמור, כדאי לבדוק את האופציות לעומק לפני קבלת החלטות ולא לנהוג בפזיזות. באופן כללי - אני ממליץ!
