ניתוח אף מבוצע לרוב בהרדמה מקומית עם טשטוש, אם כי ישנם רופאים אשר מבצעים את ההליך בהרדמה כללית. קיימים יתרונות בכל אחת משיטות ההרדמה, ובנושא זה יש לדון עם הרופא המנתח בפגישות שמקדימות לניתוח. ניתוחים פלסטיים באף נמשכים בין שעה לשעתיים וברוב המקרים יש להישאר להשגחה למספר שעות בלבד ועד 24 שעות, ולאחר מכן ניתן להשתחרר הביתה.
קיימות שתי שיטות לביצוע ניתוחי אף:
ניתוח אף סגור
זוהי השיטה המבוצעת ברובם המכריע של המקרים. בשיטה זו הכירורג מבצע חתכים פנימיים בחלל האף כך שלמעשה כל הצלקות הן פנימיות בלבד ולא נותרת שום עדות חיצונית לניתוח.
ניתוח אף פתוח
בשיטה זו ישנם חתכים פנימיים בחלל האף בדומה לשיטה הסגורה, אך פרט לכך ישנו גם חתך קטן בבסיס האף, בין הנחיריים. ניתוח אף בשיטה זו מותיר צלקת חיצונית קטנה אשר דוהה עם הזמן. השיטה הפתוחה נהוגה רק במקרים בהם מדובר בניתוח קשה ומורכב ביותר.
|  | | 1 | |  | |
| |
|
בשתי השיטות הקיימות לצורך ניתוח אף, יוצר הכירורג במהלך ההליך רווח בין העור ובין העצם והסחוס של האף, על מנת לאפשר גישה אל העצם והסחוס, בכדי שיוכל לפסלם לצורה הרצויה ע"י הוספה, הורדה, שבירה, שיוף או הזזה של עצם, סחוס ורקמות. בתום הליך הפיסול משיב הכירורג את העור למקומו. לרוב נעשה שימוש בתפרים מסיסים, כך שאין צורך בהוצאת תפרים לאחר הליך זה. בשתי השיטות ניתוח אף פתוח וכן ניתוח אף סגור, הכירורג יוצר למעשה רווח בין הסחוס והעצם לבין העור וההבדל בין השיטות (פרט למיקום החתכים והצלקות) הוא גודל הרווח אותו יוצר המנתח. בשיטה הפתוחה המנתח מרים את העור ומפריד אותו ממסגרת האף, ואילו בשיטה הסגורה המנתח אינו מרים את העור מעל מסגרת האף אלא יוצר הפרדה ורווח מינוריים בין העור לסחוס והעצם ועובד דרך רווח זה באמצעות מכשירים זעירים.
בתום ההליך שמים על האף סד (לרוב עשוי גבס) שמטרתו לקבע את צורת האף החדשה, ברוב המקרים, לאחר ניתוח אף שמים גם טמפונים בנחיריים וזאת על מנת לספוג דם ולייצב את מבנה האף.
