ליפותרפיה

אנשים רבים, בעיקר נשים, מכירים היטב את התופעה המעיקה בדמות שומן עיקש המסרב להיעלם, חרף פעילות גופנית ודיאטות שונות ומשונות. עד לפני מספר שנים, הפתרון היחיד שהעמידה הרפואה האסתטית לבעיה זו היה הליך שאיבת שומן - ניתוח פולשני הנעשה תחת הרדמה כללית, שבמהלכו נשאב השומן העודף מן האזורים הבעייתיים. למרות השכלולים הטכנולוגיים והניסיון הרב, נותר ניתוח שאיבת שומן הליך מסובך יחסית, המלווה בתופעות לוואי, זמן החלמה ממושך וסיכוי גבוה לסיבוכים. בשנים האחרונות אנו עדים לפיתוחן של שיטות חדשות לא פולשניות של פירוק או המסת שומן לעיצוב ופיסול הגוף, שנועדו להוות אלטרנטיבה, ולו חלקית, להליך שאיבת השומן הקלאסי. אחת מן השיטות הללו נקראת ליפותרפיה.

ליפותרפיה הינו טיפול הכולל סדרת הזרקות של תמיסה מיוחדת ישירות אל מצבורי השומן – באזור הבטן, הירכיים, המותניים, הגב, הישבן, הידיים או הסנטר. התמיסה גורמת ל"ליפוליזיס" – פירוק שומנים – באותם אזורים שטופלו: תאי השומן נהרסים ותוכנם השומני נשפך החוצה. לאחר מכן, עובר התוכן השומני של התאים, באמצעות מערכת הלימפה, אל מעגל פירוק השומנים של הגוף. במהלך שבועיים עד חודש מופרש השומן שהוסר החוצה מן הגוף דרך השתן.

סדרת ההזרקות בטיפולי ליפותרפיה נעשית באמצעות מחט דקיקה, תחת הרדמה מקומית בלבד. מספר הטיפולים הנדרש להשגת תוצאה אופטימאלית משתנה בהתאם לאזור הטיפול, כמות השומן העודף בו ואופן תגובת המטופל לטיפול. לרוב יש צורך ב – 4-6 טיפולים, הנעשים במרווחים של שבועיים. כל טיפול ליפותרפיה אורך כ-30 דקות או פחות, תלוי בהיקף האזור המטופל.

חשוב לציין כי למרות שהחומרים עצמם מאושרים לשימושים רפואיים מסוימים, הזרקתם ישירות אל שכבת השומן התת-עורית לצרכים אסתטיים, כמו במקרה של ליפותרפיה, עדיין לא קיבלה את אישור ה-FDA האמריקאי. לטענת ה- ASAPS (American Society of Aesthetic Plastic Surgery) מדובר בשיטה חדשה יחסית שלא עברה את כל הבדיקות המחמירות ויש מחסור באינפורמציה סדירה ומחקרים מהימנים וארוכי טווח אשר יעידו על בטיחותה. אחרים, ביניהם רופאים המיישמים את השיטה כבר מספר שנים, מצדדים בה בלהט וטוענים להימצאות ראיות קבילות על יתרונותיה, יעילותה ובטיחותה.

מכיוון שמדובר בהליך קצר הנעשה תחת הרדמה מקומית בלבד, ליפותרפיה אינה מצריכה הכנות מוקדמות או זמן החלמה ממושך. למעשה, ליפותרפיה נכנסת תחת הקטגוריה של "טיפולי הפסקת צהריים", הווה אומר, טיפולים שמיד עם סיומם ניתן לחזור לשגרת הפעילות היומית.

כמו בהליך של שאיבת שומן, גם בליפותרפיה תאי השומן אשר נהרסו יוכחדו לצמיתות, כך שפחות שומן יוכל להצטבר באותם אזורים שטופלו. מצד אחד מאפשר הטיפול פיסול מחדש של הגוף על-ידי שינוי חלוקת השומן בו. מצד שני, בכדי לקבל תוצאות מרביות ייאלץ המטופל לאמץ אורח חיים הכולל תזונה מאוזנת ופעילות גופנית, בכדי למנוע הצטברות שומן באזורי גוף אחרים.

יתרון נוסף שיש לטיפול ליפותרפיה על פני הליך שאיבת שומן נוגע לעניין אי הסדירות של מראה העור. אחת הבעיות של הליך שאיבת שומן קלאסי היא שגם אם הניתוח מצר בהצלחה את היקפי המטופלים, הוא עשוי להחמיר בעיה של צלוליט באזורי השאיבה – אי סדירות במראה העור, הכוללת שקעים ומראה לא אסתטי דמוי קליפת תפוז. ליפותרפיה לא רק שאינה גורמת להופעת צלוליט, אלא מטשטשת אותו: ראשית, הטיפול נועד לטפל במצבורי השומן באופן ממוקד ואחיד יותר מבהליך של שאיבת שומן. שנית, בגלל שתהליך פירוק השומן איננו מיידי כמו בשאיבת שומן, אלא נמשך על פני זמן, מצליח גם העור "להדביק את הקצב" ומתכווץ בצורה נאותה. לבסוף, לתכשירים המוזרקים השפעה מיטיבה על העור – הם מגבירים את האלסטיות שלו ומקנים לו מראה חלק, אחיד ומתוח יותר. למעשה, ליפותרפיה יכולה לשמש טיפול משלים לשאיבת שומן.

להליך של ליפותרפיה השפעה מצטברת – תוצאות מקסימאליות תתקבלנה בתום סדרת הטיפולים, אך חלק מן המטופלים רואים שינוי בהיקפים כבר אחרי הטיפול-שניים הראשונים.

תופעות לוואי זמניות של הטיפול עשויות לכלול אדמומיות, נפיחות, שטפי דם קלים, תחושת חום, גרד וגבשושיות באזורים שטופלו, אך אלה נסבלים, מקומיים ונוטים לחלוף תוך יומיים עד מספר ימים. סיבוכים אפשריים ונדירים יחסית של ליפותרפיה הם תגובות אלרגיות לחומר המוזרק, שינויים בצבע העור, איבוד תחושה, היווצרות גבשושיות, דלקת ונמק של רקמות באזור המטופל. בכל מקרה, כמו בכל פרוצדורה רפואית, על-מנת למזער את הסיכוי לתופעות לוואי וסיבוכים אפשריים, לצורך טיפול ליפותרפיה, יש לבחור רופא מיומן ומנוסה בשיטה.